עברתי לאתר אחר. קישור בפנים :)

http://cafe.themarker.com/blog/600064/
 דה מקרר. הקופיפה ששכחה להתאבד 2.
סי יו דר.

קולקציה ממקום רחוק - מיאמי מחלקת מוסר על חוק ועל השלב האנאלי של פרויד

נתקעת. משותקת. חייבת להזיז את היד לאיזשהו כיוון, פשוט חייבת! למה? כי אם לא אזיז אותה לצד ימין אז לא אוכל ללבוש את בגד הים של "גוטקס". זה הטקס השנתי שלי, כל שנה (במקרה), במיאמי.
אני פוגשת שם נשים כה חביבות וזקנות, לבושות במערטליהן, גטקעס, ושיניים תותבות. כשפניתי לאחת מהן ושאלתי אותה על בית האבות בו היא מתגוררת כרגע, לחפש המלצה לסבתי שבאה בימים - היא התפלאה לנוכח שאלתי. לא הבנתי למה. עד עכשיו אני משחזרת זאת בראשי והמומה.
לא יודעת מה יותר קסם לי, בגד הים השלם או הישבן הסקסי שלי. שלי? יו! התכוונתי לבחורה מהשורה הראשונה, הכי צעירה שראיתי עד כה. כנראה בשנות העשרים שלה. היא כנראה חשבה שהיא כזו פאשניסטה וענדה על גופה בגד (ים) רטרואקטיבי, בתקווה שתגיע לעבר ללא כסא גלגלים. אה, עכשיו אני מבינה למה ישבה מקדימה! ומדוע היה פיליפיני צמוד אליה. וואו, זה הגבר הראשון שאני רואה פה. כבר הזלתי ריר על אחת הדוגמניות והייתי חייבת להתאפס, הוא פשוט הציל אותי! אה, זו אשה - התאכזבתי, השפם פשוט הטעה אותי. האם כדאי לכוונה לקוסמטיקאית הקרובה? האם היא מטפלת בגברים? ומה עם כאלו ששמים קרמים?! loreal de paris, סיבובלה, סופלה וסתם מילים גבוהות שכולם מכירים. אבל בכל זאת, יצאתי עם גברבר פדנטיישן יקה גרמני פולני שלא התבייש לשים את הקרם במרכז הכיור בחדר הרחצה. אבל הוילון שהיה שם פשוט היה מגניב, אז הבנתי אותו. הראש שלי עדיין מוטה הצידה, סלאש נטייה מינית לא ברורה. כנראה שזה האנדרוגיני שהחליט לוותר על קריירת הדוגמנות שלו ולשים נחש צפע על ראשו ולשחק אותה שהוא חביב אליו. בחייך, אני יודעת לזהות משחק כשאני רואה אותו על המסך שלי, ששייך לרבבות מעריצים של ערוץ האופנה. אבל אצלי הוא רק ברקע, מרגיע, כשאני רוצה להירגע ולפנות מחשבות תועות לחלל נקי ולא להיתקע על כלום. גם לא מאחורה. עוד פעם הישבן שלי?
המשך יבוא...:)

חטיפת פסק זמן בהפסקת הפקת אופנת fiction

"המחשוף בגב שלי גדול מדי?" שאלה קופיפה את חברתה לעסק המצליח של שמלות כלה. חברתה, אורנגית גוטנית ממוצעת, עם פזילה של רגל ימין לכיוון הרצפה. "לא יורדים למטה!" ענתה. "אבל זה כל הקטע, השסע בחזית!" קופיפה התמרדה.
חברתה חשבה לכמה רגעים, ואז, כשהפליחה לזכרונה תמונת הוריה נשואים באושר ועושר - החליטה לעשות מעשה. ירדה על ברכיה (טוב, על ברך שמאל, כי ימין פוזלת) והציעה לקופיפה נישואין. קופיפה חטפה את שוק חייה, בקרסול, וסירבה כי אין טבעת. וכשהאורנגית הבז'ית הסתכלה לכיוון אחר לרגע - קופיפה נעלה את נעליה האדומות וקפצה 2 דילוגים לכיוון חדר ההלבשה. היא החליטה שהיא מחליפה את שמלת הכלולות בשמלת שושבינות. 'זהו', חשבה בראשה, 'לעולם לא אתחתן!תמיד אהיה נאמבר 2. כל הגברים עזבו אותי ועד שאני מקבלת הצעת נישואין היא מחברתי לימים..עצוב לי.' אורנגית, שלא הבינה לאן קופיפה נעלמה, עברה בכל הלבנים צהובות בכניסה לבניין בחיפושים אחריה, עד שלפתע נפלה עליה שמחה גדולה ועלתה בחזרה לעסק המצליח שלה.
"קופיפה?" שאלה על גבול צעקה.
"כן, אני פה, מחליפה בגדים."
"יש לי משהו בשבילך,מתוקה שלי." ענתה אורנגית.
"אורנגית, אני לא דו-מינית או לסבית, אבל תודה." (* הכותבת אינה מזלזלות בנטייה מינית, יש לציין)
"טוב, אז את רוצה חטיף סניקרס?" אורנגית תהתה.
קופיפה יצאה מחדר ההלבשה לבושה במלמלה ששהתה עוד לפני כן בחדר זה, תלויה בכיף על המתלה. אורנגית הייתה המומה, בדיוק כמו בסרטים, כשהחברה יוצאת בלבוש מדהים ואז מי שרואה אותה נשאר speechless. 
"לא התכוונתי שתינעלי סניקרס!"
"אבל אין נעליים במידה שלי, וזה היה בול עליי. מה?! לא תפרגני?" קופיפה התעצבנה קלות.
"תראי, אני יודעת שאת מחכה לזה שנים, אבל את לא יכולה לעשות טעויות אופנה כאלו רציניות. לא הייתי מצפה לזה, בעיקר ממך!! את חייבת להתאפס על עצמך!!!"
קופיפה הבינה שעליה לעשות משהו בנדון. היא לא יכולה להרשות לעצמה לא להיות באופנה, ואז, כשאף אחד לא חשב על זה (כן, בטח) חזרה ללבוש הכלה ונעלה את נעלי החופה שתמיד חלמה עליהן.
רגע, אנחנו לא צופים בסרט. 
מה היא באמת עשתה?
כלום, פשוט אכלה גבעול של עץ תפוז שעוד לא הבשיל, במקום זית על יונה לבנה.
אה, והתקשרה לארוס שלה ואמרה לו שהיא מבטלת את החתונה ושייאלץ למצוא ארוסה אחרת, כי היא - לא מעוניינת ללבוש בגדים כאלו בהתראה כל כך קצרה, ואם הוא באמת רוצה להתחתן איתה - אז ייאלץ לנעול נעלי סניקרס ולהביא לה חטיף פופקורן, כי היא עדיין לא ראתה את 'גודזילה'.
אז מה אתם חושבים שקרה לבסוף?
כתוביות:
קופיפה קנתה לעצמה נעלי סניקרס משלה, תיק גב תואם, ויצאה למסע מפרך סביב הקולנוע, עד לחניון, משם גנבה רכב ושתתה את כל בקבוקי הוודקה הקטנטנים שעמדו לרשותה, ואז החליטה:
'אני לא חיה בסרט יותר! שדוגמניות יחיו בו ופאשניסטיות. אני רוצה חיים משל עצמי!'
היא התחילה בגיבוש אישיות משלה, יחד עם יום העצמאות שיהיה בשנה הבאה. רגע, לא מזמן היה ה4/7, האמריקאי, אז היא יכולה לצאת לעצמאות שכזו כבר עכשיו! באיחור אפנתי קל!! יאייייי. טוב, טהטה.
אבל קופיפה, ולתוהים בינינו, מה קרה לאירוסין, אבל באמת? עם מי התארסת?
האם נשארת עם שמלה חשופת גב? מה קרה לנעליים? כל שאלות אלו יישארו באוויר ותיאלצו להסביר לעצמכם הסבר. קופיפה כבר יודעת את שלה. יאללה, עכשיו טהטה עד לפעם הבאה. נ.ב. אל תסכימו לכל הצעת נישואין רק כי זה מרגש ולא נעים לכם וזה כמו אידאל.

נוהל חדירה של אור לחדר מעוצב פנים neoprene

זוהי פשוט גלביה מועשרת בריח לבנדר, שרוצה להוסיף לעצמה רעלת פנים חביבה למדי.
אה כן, המצב הבטחוני לא מאפשר כרגע להיות פלסטינאי בישראל, אבל אנחנו לא נכנסים לענייני פוליטיקה.
רגע, גלביה זה בחורף! לא, בסתיו! סליחה, אביב גפן כועס על מיכל אנסקי כי היא המציאה אותה או גילתה אותה לראשונה לטענתה. קרדיט נאמבר one שמתלווה למגדלי you, לפחות את נאמבר 2 בשירותים.
אבל זה יוניסקס! אז אפשר לשים תחתוני טום-בוי.
1,2,3. 1,2,3. לא לפצח קוד סודי בין 4 ספרות
יש לשים משקפי שמש מסנוורות (זה in עכשיו) לא אאוט, או  outlet במנגו. יש להפעיל טיסה לשמש עם חמש קרניים של פיל. אין לכרות לו אותם ולשים בשרשרת מתוכשטת. אבל ניתן לקנות נעליים מתוכשטות, זהוב/כסף וכ הלאה, לבחירתכם החופשית.
רגע, זה מוסרי לשים משקפי שמש בחורף?
להסתיר! להסתיר! להסתיר! שלא יראו עיניים. מבטים לאמצע, פוקוס. סיבוב! ולא להוריד את המבט. בעצם, אם מורידים את המבט לא דורכים על חרא של כלבים.
יש שעון חורף והשמש יורדת מוקדם. כן, אני מתגעגעת למלתחת החורף שלי..כעת אני מבינה מה עובר עליי...!
אבל שימו לב שבשעה שתיים יש חתיכון חמוד עם חליפה יוקרתית! מעניין אם יש לו חפתים? זה כבר עניין שולי ולא שלי. אבל אם אתה קורא גבר..?מצא לך חתיכונת ותתחיל איתה במשפט שיפיל אותה מהנקע, ואז תצטרך שוב לכבס בגבס קרמי, תעזור לה אלא אם כן היא תקטגרת (מלשון קטגוריה) אותך כערס/ארס מצוי בעל חלומות מיניים פרוידיאנים. אח, איך אני אוהבת אותו, פרוידי'לה..על ספת קבעון. מספיק פסיכולוגיה! נעבור למשאבי אנוש בשעות הבוקר במכללת פלסטר מיקרו אקונומי שאוכל שהידים לארוחת צהריים. טהטה!

Back to the future :) או בעברית - שיט, עוד ביקור פאשניסטי (פאשיוניסטי?) בעליל.

אוי, הם שמו לי חולצה בתוך השקית! אבל החזרתי אותה. איך היא הופיעה שוב בפנים? להחזיר שוב? השתגעתי?!
עד כמה שהנמר עליה משגע את תשומת לבי. באותו רגע נטשתי הכל, אמרתי תודה ויצאתי מהחנות.
'אבל את בבית!'
'אז לעלות על הטוסטוס ולנסוע לקניון.'
ישבן לצד ימין, ישבן לצד שמאל. אני מוכנה!
לחבר אינפוזיה לווריד! בדיקת דם! כן, צריכה לעשות. היינו בכלל בדרך לקניון. הכניסה מפה? כבר שכחתי.
יש! נכנסתי! אני גדולה מהחיים ומצדדת ישירות אליכם, מה-VIP שאליו אני שייכת. רק לחלום שאני כוכבת הוליוודית. מצלמות אליי, האור האדום דולק, אולי לעשות חיקוי שלי כדי להלהיב אתכם? אויש, כזו חכמה, קלעתי בול לנקודה הכואבת! די!!
'צולמת במצלמת האבטחה! קלטנו אותך.'
'אבל רציתי להצטלם לתוכנית המגניבה הזו, לערוץ האופנה הישראלי..:('
'נותר לך רק לצפות בו. המון ש.ח. (שידורים חוזרים).'
'כמו "זהו זה"! זוכרת אותם?'
'איך אפשר שלא? הייתה שם זקנה אופנתית במיוחד, שחילקה קלפים כל היום.'
'אפשר ל'עשות קסם ולהיעלם לשבועיים, כמוני!'
אויש...קסמים יש רק אצל ליצנים. כן! פורים! היום! אוי, תחרות תחפושות. עוד פעם? תחפושות זה דבר כל כך נדוש. לא, אני יודעת שאתם אוהבים את זה. פשוט יש לי סלידה מהחג הזה. מגיל קטן התחפשתי והשתתפתי ואף פעם לא זכיתי.לא! לא להיכנס לנקודה כואבת שמורידה למטה! אולי השנה אתחפש בכדי לפצות על הימים האבודים? אבל אני לא אבודה - Coldplay - Lost. טוב, זה רק שיר. לא מתחפשים ולא בטיח, אבטיח! עדיין חורף מבחינתי, מכחישה את האביב והקיץ בטירוף בלתי נשכח. שגעון המוזיקה! שגעון האופנה! שגעון ה..מכנסיים הקצרים (קצרים או קצרות? חשוב לי לדעת!)
אי אפשר לחזור אחורנית ולהיתקע בעבר. ולנבור ולנבור...לחזור להווה! יופי, אנחנו כאן ועכשיו. Kelly Rowland - Like Thisנא ללעוס 30 פעם את הביס שבפה, להעביר ב-4 נקודות טעם על הלשון..מה? עיסה בפה? לא הגיוני, סורי...! :) אז בואו נאכל גרבר אם כבר, בתנאי שהוא בטעם של עוגת תפוח-עץ. כפית! יאמי! מה? חזרנו לגיל שנתיים? לחזור שוב להווה.לא להתייאש, זו חזרה לעבר חד-פעמית, שאר הפוסטים לא יכילו את זה. ואין לנו ילדים עדיין..כאילו, לקופיפה! כן - קופיפה מדברת על עצמה בלשון של גוף אחר, זהו מסע אסטרלי . נתראה כשאחזור לעצמי :) טה-טה!
נ.ב. קופיפה מתנצלת שדיברה על עצמה כל כך הרבה. הקלה! :) ולא להמשיך לחזור אחורנית, כן?
 

ניתוח פסיכולוגי-התלבטותי-סלבריטאי שניתן לשתותו במצב כפיות

לטהר את החדר, הוא חייב להיות נקי. כמה אבקת כביסה לשים? ומרכך - לשים או לא? נבעיר קטורת מסביבו, נצבע עמו קירות ונרכך פינות עם גפילטע-פיש. דגים! היה לנו פעם נילוס, הפעם רק סלמון. אה גם היה? לא בטוחה. לא לבדוק..לא לבדוק..לא לוודא! להסתכל מהחלון החוצה. יו! איזה נוף! לא ראיתי כזה מימיי, בעצם, רק בחלומות המסוייטים שלי! ירוק-אדום - לא! צהוב. טוב. עלי שלכת, אורות מנצנצים, ויש לנו תפאורה לסשן. המנצנצים כאילו מודיעים לי שחג עכשיו. אבל אנחנו בפברואר. טו בשבט (עם מרכאות) היה או לא היה? היום אני לא מציאותית! אה, פורים מתקרב. מעולם לא התחפשתי! אני חייבת ללכת נגד הזרם!
'ואם יגידו לך לקפוץ מהחלון? תקפצי? קופיפה, דיברנו על זה פה במבוא.'
'שיואו, אני לא מקורית היום'
'זו ההתלבטות של סופרים.'
'אבל אני לא...'
'את רוצה להיות?'
'לא יודעת, לא יודעת..אפשר לסובב את הגלגל וליפול על אות עם פרס של 1000 ₪?' קופיפה אמרה.
שתיקה. היום שותקים. 'ממש מנזר בודהיסטי כאן. לא כך?'
'לדעתי, את צריכה לשבת במרפסת ולשתות תה להנאתך.'
'אבל אנחנו בחורף-אביב. יהיה לי חם.' אמרה קופיפה.
'כרצונך, רק שתדעי שהרתחתי מים על הגז (פה לא משתמשים בקומקום).'
'אז אולי אם כבר נכין צ'אי עם חבל וכו'?'
'אין בעיה, חכי לי שם ואגיש לך, אחרי שאמצא ציפורן.'
'איכס, יא מגעילה. לא הספיק לך הפוסט על הגזים? את קוצצת עכשיו?'
שתיקה. הפנימה שזה לא ראוי במטבח -  יכלה לעוף אחת לתוך אחת מהכוסות. תיק! אני אקנה תיק!
'במטבח?'
לא, יא מצחיקונת. בקניון. בפעם הבאה שאבלה שם. אהיה חוצנית למראה מראה שאראה. אבחן את גופי בפוזה הזו והזו ואהיה מרוצה.' ענתה קופיפה.
תיק מטבחי רצועת שיר בנגן. תמיד כולם שומעים מוזיקה בנייד, כאילו שנות ה-90. אולי ארכוש אחד ב-ebay? או בגד אינטרנטי באחד האתרים? ואם אמדוד בבית, לאחר שהוא יגיע, וזה לא יתאים? אני לא יודעת מה לעשות. לצעוק! לשתוק! לצעוק! לשתוק! לדבר. אל הנייד. ברמקול. אנחנו מסונכרנים...! יש!!
כמה יצא לי בסוף בבדיקת דם?
'לא יצא. חיברו אלייך אינפוזיה. וחישבו במחשבון.'
'אז יצאתי בסדר?'
'כן, קופיפונת, את בסדר גמור. תאמיני בעצמך..'
'קשה לי.'
'זה טבעי. כי זהו סוף פוסט אז את לוקחת את זה קשה. זה לא שבוחנים אותך.'
'את בסדר את.'
'מאמינה לך. :)'   - שכנוע עצמי?
אנחנו מבולבלים..
גם אנחנו.
גם אנחנו!!

חייכו ויעבור. לפעמים צריך לזייף צחוק.
:)
 

אבטיח כתום מתחלף לצעיף עיוור צבעים איכותי

אני בודקת את תוויות המחיר. מחפשת נואשות אחר הנחת half-price  - 50% או לפחות 70%. לא מוכנה לקנות בזול!
אם רק בעל החנות היה יודע שהחולצה שעליי נקנתה במציאון מוזיאון השעווה. וינטג' - הוא לא היה מתייחס אליי כך. כל כך לא בזלזול. זלזל בי! זלזל ענפון עץ, שבור את החזיר!
,לא, זה לא כשר. איני מוכן.'
,ואם אעבוד עליך שזה כשר, תאכל?'
'מה נראה לך?! בוודאי' התנשא מעליי.
מי שמתנשא נשאר לבד. אגו גדול של בשלן צמרת. אני ,מאסטר. מרכאה בודדה או כפולה? זה משנה? ועם תעודות מרפא הילינגי מכפר בהודו הרחוקה, שכוללת חולית ברחובות, חצי-חיים חצי-מתים, יש כזה ספר. אוי, הלכנו למקום נוראי. די! לא לחשוב על זה. פיל כחול, פיל כחול בתוך החדר שלי, מתחת למיטה. ילדים בד"כ חושבים על מפלצת מתחת למיטתם, או מסתתרים מתחתיה עם פנס.
רגע, זו בעצם הייתי אני שהסתתרה, כאילו בסרט. פלאש! מצלמה! אני ב"אח הגדול" :) איך אני נראית מהזווית הזו? והזו? מושלמת!
מממ...טוב שלא עפתי על עצמי. תפוח. ראש השנה. הוי, חזרתי אחורנית! אנחנו בכלל בפברואר. איזה מגניב שפעם ב-4 שנים יש יום אחד יותר בחודש זה - עובדה ידועה, אני יודעת...! אבל זה תמיד מלהיב אותי מחדש. אתה רואה את הלחצן בשלט? תלחץ עליו, וגם על זה ועל זה. וואי, אורות מהבהבים. אדום אדום אדום ירוק אדום אדום אדום.
לא מוכנה לחשוף את הצבע האהוב עליי. כן, אתה נותן לי השראה. אבל אל תעוף על עצמך. וואי, כמה עשים עפים על עצמם בפוסט אחד, כולל אותי!! זה פשוט ריקוד סוני...החצאית עפה לצדדים. קידה. לא משחקת עם אף אחד בפלייסטיישן - סורי. מה אני לבד פה? שמישהו יעצור את המעלית! אנחנו צונחים!! קלסטרופוביה! חוסר אונים! נרגעתי. תירגעו. אנחנו פה. גם אני...אתם לא לבד, יש לכם אותי..:)
להפסיק להסתובב. להחזיק ידיים לזה שמימינכם או לי. לנער רגליים. געייה של סוס.
לא להימנע ממעליות! אלא אם זה עד קומה 20 ואז תרדו ב-19 ותעלו אחת ברגל. לא, סתם! :)
'אתם שומעים אותי?' אמרתי.
'בטח קופיפה, את עם מיקרופון'
'אני לא מאמינה לך.' 
שכנוע עצמי: אני לא מחזיקה כלום. ידיי ריקות. טוב, אין.
צריך קצת אנרגיות חיוביות...:
you got to!
good vibrations..
כנסו לקצב!! :)
http://www.youtube.com/watch?v=-eSN8Cwit_s

הענקת צל"ש על מידה גדולה בששון ובכלה. לה.

זה היה חיוך של 'אני יודעת איפה קנית את הבגד שלמרגלותייך בשקית'.
'היא לא עד כדי כך שקופה' עניתי באילמות.

קולה, שרודף אותך עד לאוזניים משתפל בתוך ראשך וממשיך: 'זאת לא המידה שלך'. עוד קצת וייצא עשן מהנחיריים. כמה שרצית להישאר בסמול S סייז סלאש 36-38.  זה פשוט לא הולך.. מה זה זה?? אני רוצה לקלוע לנקודה החסרה - רזיתי/השמנתי/מלאה/רכה/ממוצעת/פרופורציונלית/אתלטית. די. לא קונה בגדים יותר, התייאשתי..לפתע לא היו רעיונות במוחי הקט לבית חמים, עם אש באח או אחו ודשא בגינה. אולי פשוט אשאב אבק..להסתכל על גרגירי לכלוכים שטים לתוכו בוואקום מופלא. אוף! אבל אני רוצה שהמוכרת תביא לי מדיום! שכנוע עצמי מס' 1: זהו לא גלגול נשמות קודם בו יש חזיון של אנשים שמתו כל כך ממזמן.  צא בחוץ! כי יש לי חשק בלתי מוסבר לאכול פיתה על סף הים התיכון, עם כל היתושים המעצבנים. שכנוע עצמי מס' 2: אנחנו בקיץ. אנחנו לא אוהבים אותם בשמן זית סלאש חומץ תפוחים. מה? אוכל אותה יבשה?! ים. יבשה. ים. יבשה. לקפוץ על חבל. מרגישה כמו ילדה קטנה במידה גדולה. המכנסיים כבר עתידים ליפול ממני, כי לקחתי את מידת הלארג'! אוי, נו. המוכרת הזו..נחמדה! ומה אם אני לארג'ית? L, חצי אף, זה במשפחה,  זה תקף לעמנו.   כמו אות קלון של החטא ועונשו על ספר אחד. אבל מי קורא ספרים בימינו?היום הכל דיגיטלי. אין טעם לכתוב ספרים..מרמור עצמי..
'אולי אעשה מנוי לעיתון?' חשבתי לי.
'לא.' ענה הקול בראשי.
'אז אנסה ליפול מהמדרגות אחרי חילוץ נעלי עקב, כדי שלא יקרה לי כלום, טוב?'
'מצווה עלייך לנעול טוב את הדלת.'
ואני כבר הסקתי לבד ששד גדול הולך להיכנס לו דרך החלון כשאשן. איזה פחד! קופיפה, את כזו חששנית.
'ככה קוראים לזה היום? חששנית? אולי תקרא לי מעופפת וזהו?'
התעצבנתי עליו. ואז נזכרתי שחולמנית זה דווקא דבר טוב.
רגע, על מי אני מתעצבנת? התכווצות. חשתי לפתע בבטני הקובתית (קיבה, קובה, קוביות). כנראה אכלתי משהו טעים. מקדונלדס!! יש להם קפה זול! ייפי יי! צהלתי בשאון גרוני עמוק, רק לא לשסף אותי בסכין מטבח חדה. שיט, נתתי לך רעיון. טוב, לא אמרתי כלום.
לא, אני לא רוצה למות..לא למות..לא למות...דחקתי בעצמי עד שפתאום שמעתי שוב את הקול, הפעם הוא אמר לי 'תתאבדי'. החלטתי לא להסכים איתו, אבל רק להפעם.
הקול לא השיב, והבנתי שניצחתי אותו..האם הוא יחזור? אאלץ לגלות. צירים?? עכשיו? כן, עדיין יש התכווצויות. זה יעבור. קופיפה, רוצה אקמול? 'כן, תודה.' נשיקה בלחי. מוואה..! טה טה! את מוכרת נפלאה!

קופיפה במונולוג מרגש לקראת יום חשוב זה. #סיאנס מצלמתי

מרכיב מהותי כמו CO2. מעבדה..לניסויים? לא לחשוב על זה! בואו נצחק קצת...איפה אני בד"כ מקפצת לי?? לשכוח את המשפט הקודם! עלה...ענף...ממממ...
למרות שמעולם לא קניתי שם, צריכה בעצמי קופיף קטן שיבנה בהרכבה עצמית עצמות שידה קטנה או רוח רפאים שתתגנב בלאט לפתיחת סיר מלא בחמין ביתי באצבעות מגושמות למדי, שלא מצליחות לתפוס את ידית הדלת, אך מעניקים לה קצת כמון. עיר ללא ביוב. כל העכברונים מתרכזים בכבישים. עוצרים מכוניות בכל מאית שנייה עם יד מונפת, כאילו הם משמרת ילדי זה"ב במעבר חצייה. רק לא להידרס. ולפתע התגלה אחד במנוע מכונית, והתוודה שהוא מזיז אותה בכוחותיו הרוחניים.
אבל איך קופיפה יכולה להתרועע עם עכברים?
מילא גבינה צהובה, את זה היא יכולה לעכל ולחוש לאורך בטנה שהיא מלאה. 'לגדל אותם? מה? בתור ילדיי?'
ואז יחשבו שאני שחורה עם אף גדול ובבונים בכל צד, אוכלת את מזון המאכילים, למרות שיש לי בית משלי - אחרת איפה הייתי שמה את השולחן שכולנו אוכלים ללא שובע למרגלותיו?
מצב סוציו-אקונומי ככה-ככה, אבל שורדים באבוע-בוע עיוני, עם משכורת מנופחת.
'מתי יש לי יומולדת?'
'כל 20 שנה. תודה ששאלת.'
ומאיפה לי איך פילים מחשבים מתי יש להם, כמו סוג החיה הזו, על 2 רגליים, קנגורו! כיס הארנק שלהם קורם עור וגידים, כמו קרום על עיניי כשאני מתעוררת בבוקר.

'קעקוע, אמא' 
'אין מצב! אתה לא עושה לפחות עד שאתה מסיים את הגן.
חובה עליכם? לא ידעתי שנבחנים על נושאים שכאלו.
אבל בתנאי אחד - שתחורר לי חור באוזן.

בעצם, בשתי האוזניים, כי אני לא רוצה להיראות כמו חד-גבה.'
ואם עסקיננו ברוחות רפאים ועיירות שכאלו - ריקות מאדם, האם עלינו לעסוק בסוגיה שאין חשובה ממנה - האם עליי גם לקנות וידאו כמו שיש לכולם?
בין עץ לעץ אוכל לתת מבט של חיים יבין, ולהתמסטל לרגעים במצלמת האבטחה שהתקנתי כדי לוודא שאין שום 'אח גדול' שמביט בי?
כולל לוודא שבננו איננו מכרסם בפני עצמו, רק לוודא.
לפני שאני יוצאת מהבית אני תמיד בודקת זאת.
ותמיד אני מגלה כשאני חוזרת שזו הייתה רק מחשבה רגעית.
לנפנף אותה. בלי להדחיק, כי זה כבר מנגנון הגנה אחר (שמתם לב שאין שכנוע עצמי היום?)...

please! קח מהדק בבקשה ושדך אותי למישהו!! כי אתה צריך אב ואני צריכה מאהב לטיני שאוכל לסלסל איתו לצלילי ג'ק ניקולסון בסרט הודי.

אנחנו על המפה! אז מה אם ערכת כבר מזלגות, סכינים, וכפות מעל כל מפית? אני אוהבת שיש כוסות שמפניה לצד כל צלחת. קופים משתכרים עד לעלפון מאוזן בחיבוקים וכפיות על מיטת עץ. עץ. עץ. עץ. אני לא רואה את היער מרוב עצים. מכירה את המשפט על כלובי הקופים, על החלקות על בננות - כי זה היה חייב לצאת מתישהו לאוויר. המתח הזה שרוי ביני לבינך..:) עכשיו אני מנסה להתחנף.

עכשיו לחשוב על זה ולהסיק כיצד נוכל לשבור את הקרח בינינו. נשיקה אדומה? פעם היינו מדברים על נשיקות בז'יות, היום הן אדומות...בסיידר, נסלח, שוב מתח!

זברה טרויאנית היא רק אמצעי מניעה

זכרתי מה לבשת! גם אני זוכרת מה את! עם החצאית ההיא, לא? אה, בעצם קנית אותה, לא לבשת! אבל אני לבשתי את ההיא. את צודקת..והצביעה עליה באצבעות צבוע (היה לנו כבר פוסט על צבוע) שכרת את אחת מהן בנשיכה קטנה.
הוא על העץ!!! ענבים, לימונים, הנה ג'וק! יש לו זנב סוס ים, מחוש קדמי ואחורי, באמצע תחרותי. כל פעם מופיע אחד אחר, כאילו במופע של קומדי קלאב, צוות הווי ובידור בהופעה חיה! קפיצה לקהל, שמוביל אותו עליו וצורח את שמו "ג'וק! ג'וק!". עד שכל הקהל טובע בג'וקים אחרים, האנשים והג'וקים מתאחדים ומשתפים פעולה ונהיו לאחד. שרים עם מצית דולקת לרקע שאר חבר'ה שמופיעים. מדי פעם הבליחו בנות לשירה בקולות ליווי, עד 3 כל פעם ומזוויות אחרות, צדדיות.
יש להצטייד בטווס אוטומטי! צונחים מהמטוס, מצנחים לפתיחה מלאה! 10 אצבעות! צרחה.....!
'אה, זה הבייבי ג'וקון!" וכעת ריקוד איתו באוויר! יופי, בן של טייס אמיתי - 'גאים בך חביבי'. המפקד מוסר אישור ווקי-טוקי של לחיות חיים חדשים  (3 חתי'ם). שכנוע עצמי מס' 1: אני לא אשתו של טייס. אני לא יכולה להיות. אני קופיפה מדליקה למדי! אבל אני לא אוהבת לדבר על עצמי...גם לא בלשון עילגת.
הגש לי את התה, כבר 5 וכולנו יודעים מה קורה בשעה הזו. מרכיבים משחקים לשיפור תפקודי המוח (ראו כישורים קוגניטיביים).
נהייתי רעבה. שרימפס הולך עם תה? כן.
עוד רבע שעה יהיה מותר לשתות קוקה-קולה. יש!
ולצחצח שיניים לפני כן..
יישארו שאריות בין השיניים של רגליים!
אוכלים אותם חיים? כמו סושי? מה ההבדל?
די לשאול. רוצה לאכול תמנון!
יד לפנים, כי דיו יוצא מאיפשהו אצלו...! ואוכל לכתוב ביריקה...! טפו, יאק. נכנס לי משהו לפה. אה, זו רק נקודה שחורה.
מסטיק! בזוקה! עם קריאה לעתיד ע"י אסטרולוגיה ומפת חג. כי הוא נולד! משפחה עשירה עם 10 רכבים בכל חניה, שמתאימה רק ל-2. חישוב מתמטי מהיר? כן 5 בכל חניה. ייאלצו להידחס מכונאית בשיטת 'קח ותן' ו'חיה ותן לחיות'. אני אוהבת חיות.. אני בעצמי...אמממ...אז, אני אוהבת אנשים? אויש, זה היה שכנווע עצמי מס' 2. ואם זכרונכם חזק דיו. 2 שניות לבדוק. 1, 2 כן!  זה אותו שכנוע עצמי מהפעם הראשונה שנפגשנו פה. זהו לא סיום זו פרידה עד לפעם הבאה, טוב? נשיקות! מוואה!

וכעת, יש לכם  15 שניות לטייס אוטומטי וגם להיות שמחים על שהצלחתם להיזכר. לא הצלחתם? - לא נורא, נמצא משהו אחר שישמח אתכם. אתם חשובים! לי :) וזה חשוב לדעת לעשות פרידות, לעתים אנחנו מתאכזבים מאנשים שנפרדו מאיתנו. רגשות געגועים צפים כדפים. אבל היי! tomorrow is a new day!

ביקור פאשניסטי שני. הדוור נשאר ריק מכול.

כיביתי את האור במתג החשמלי? את תנור החימום? נעלתי?
נזכרתי ששכחתי אחרי שיצאתי מהבית החמים-קט-קט-קט שלי..רוב הסיכויים שזהו רק הספק ששכחתי ללחוץ. ניסיון קלוש להיזכר. יש! נזכרתי, פשוט לא הייתי מרוכזת באותו רגע. לסמן V כל יום בראשי. אבל זה לא קשור לשועל! (פוקסייה) ורוד מהעידן החדש עם גווני טורקיז אזמרלדה. כזה שעונדים על שרשר צוואר הרחם בחצוצרות סתומות וטיפשיות, שקשורות יחדיו לכדי חלילית-צד (כמה צפוי!) קרישת-דם נוסח הים המלדיבי, הכולל בתוכו שרקס (לא שרק היצורון אלא כריש מלתעות), בתנאי - שיהיה שם דג נילוס שמן שאוכל לבלוס עם שמנת שתצוף מעל המים. רק לא רציתי להיכנס להריון! והייתי בחנות ההיא, לא זו של דאז. הייתה מחלקה של נשים ואחת לגברים ועוד אחת לילדים. ילדודס! אני עסוקה בנושא הזה.ואז הגיע בחור חתיך, הורס, שבטח שכרו את שירותיו עקב היופי הטהור שלו, כמוכר כמובן! אבל חשבתי שבנות אמורות לשרת אותי, כלומר מין נקבה (מגדרי), כאילו זו מחלקה כזו. נשאר איתו, בזמן שלרגעים הוא לוחש רמיזות נוגות למוכרת מה כדאי לשווק לתושבי המקום הארעיים ובסוף כבר לא היה לי נעים להפריע לו. התחרטתי אחרי כל בחירת בגד (והחזרתי כל בגד למקומו כמובן) והוא היה צריך לסבול אותי בבחירות השנתיות ובקופה. שכנוע עצמי מס' 1: אני משלמת! זה הכסף שלי! הוא אמור לשרת אותי בחוסר מעצורים שכזה. אה, סלקציה כספית: 50 במזומן, 450 באשראי!רציתי להוריד מהעמוס המצטבר החודשי ולעבוד עליי כאילו היום זה ה-1 באפריל. מוכר יקר, רק בלי הכינה נחמה! שבאה לשתף פעולה עם רכלנית צמרת במסגרת עבודות בילוש על אזורים מוכי שטחים לבניית 4X4 על ראש האדם, כן, אתה צריך להסתפר..ששייך למבצע הכתום! זהו סמל ההתנתקות הידוע בכינויו לשמצה. תצבע. וואי, זה היה לפני שנים! אבל אני לא בענייני פולטיקס חוץ מכלבוטק. המנחה פשוט חתיך-על. רגע, המוכר. יותר חתיך! (שכנוע עצמי מס' 2) לא נדלקתי! לא נדלקתי! כי ביקרתי את הסנדלר (נדל? זוכרים אותו? עיינו בערך אותיות מתקן הנעליים)*. ויש פה מבחר של כאלו למכירה, אולי אבחר זוג? ואם אני והוא נהיה אייטם? ידווחו עלינו כאילו אין מחר. לקנות נעליים זה כבר בחנות אחרת, אפילו שהוא יהיה הריבאונד, אחרי הפרידה הקודמת אני חייבת משהו כזה, בתנאי שהחצאית תהיה בצבע חולדאי (ברור!!) כי צריך איזון. הומיאוסטזיס.

*הקפה על האש. קח מספר מזל בעוגייה סינית והדפס תדפיס לוטו בדרך. לכן זהו פוסט קצר. קופיפה מתנצלת (מראש).

אגרול חצילי-נחשי-מנומר ששל עורו בעצמו ומתקלף לגולמיות *מיוזיקל טאלנט :)

d.j. put some music ON* - און - כח גברי. ביטויו מתבטאים בשיער ארוך ומתולתל-תל-תל. גיבורים. בין הכתפיים לישבן. ללא הבדלי דת, גזע ומין. ניתן להוסיף לפי החשק - זקנקן, מלח ופלפל.
.we are, we are we are""
 http://www.youtube.com/watch?v=xdeFB7I0YH4 
"שייק איט. ברייק איט." -
http://www.youtube.com/watch?v=cI1A405jBqg
  (היא מופיעה בו, פשוט בעילום שם. קופיפה לא מעריצה אותה! אבל השיר קליט ) זו ששרה שיר זה לא הייתה מקפלת בגדים?(כביסות יתקבלו בברכה!) ארון בגדים שהפך לשל קבורה ובעל ידיים שלובות על חזה העוף במרינדת חלב קוקוס וכורכום + דימוי נדוש של איים קאריביים עם קש דחוס בו בבצורת אסמית (מלשון אסם, חווה). ללכת על גחלי ביצים ממולאים באורז על סף חיבור דם (אינפוזיה) לאסאדו ארגנטינאי, החייב לכלול בצל לבן חצי יבש. שיט! נכבו הגחלים.

היא הייתה מוסמכת לנפנפים ולאטבים, וזה רק כי תלויה לה תעודה עם נעצים על דש-בוארד (לוח מקשים מקוון) צבעוני. רק תחתום לי, חייבת אישור למס הכנסה! נו. זה דחוף! אני חייבת לשירותים! לא מצליחה להתאפק. עד שתסיים להתפנות אני אשתה בירה, 1/2 ליטר. 'אפשר לקבל מטריה? יש מהחבית? זה עם אלכוהול? אם לקחתי אקמול - מותר לי לשתות? מה - אני אקיא? אה, אז משקה אתיופי עבורי.' ללא גזענות! הביט מגניב. רק צריך בדים להתעטף בהם ומנורת אולטרא-סגול על סוללות. פסטיבלון!! 'צ'יקו, אתה בא?' על הרצפה בבקשה! מעץ פרקט, מדרגות לקומה השנייה, מעוקלות.. איזה סיבוב צריך לעשות, סחר-חו-רות, כוכבים מסביב לראשי, צהבהבים (כשחושבים על זה, חום, בז', צהבהבים - שולטים!)
ואז הזאב ירדוף אחרי התרנגולת, שכנוע עצמי מס' 1: היא כל כך בחורתית, תהיה פה אפליה. כרבולת על הראש, עדיף אדומה. מתאימה לי עכשיו מסיבה, תקליטן וכאלה.
את מי אני אזמין? אדפיס הזמנה: פגשו אותי בתחנה המרכזית! לאיזה שעה אקבע? כל כך הרבה שאלות! תשובה אחת לכולן: דרוש מעצב גרפי (או מעצבת, אמרנו ללא גזענות ואפליות) למטרת הסעה עם רווח, זאב, אבל הוא רודף! רדוף! haunted. מרחוק אפשר לראות שהמקום נטוש, ועליתי רק לקומה השנייה (פעם הבאה אחזור על זה פעמיים).
מה סה"כ רציתי? לצרוב תקליטור, להעתיק רשימת שירים מהעטיפה ולהדביק בתוכנת הורדת השירים. שכנוע עצמי מס' 2: אני לא אתית. אני יכולה לשקר לעצמי. אני חייבת להשכיר B&B (בד אנד ברקפאסט). ווי, התפנה! קליק על לחצן ימני, אושר - הזמנתי חדר באוהל, מרחב פתוח, פונה לים, עד 2 אנשים..צידנית? יש. שלגונים? יש. זמר/ת תימני/ה? כבר יבוא/תבוא. עדיף דו-מיני/ת, כי אצלנו אין...תמשיכו את המשפט לבד. הסתדרתם בלעדי, יפה! צאו לעצמאות כלכלית. מאהלר הייתה שמחה מאוד לגלות שאת/ה אינדיבידואליסט/ית. יצרנות קפיטליסטית.

* השראה למשפט זה מהשיר:
http://www.youtube.com/watch?v=tFuw-YZaTNo

אנוכיות אלטרואיסטית - נשקלת..

נדל! רונדלים סביב זנב הסלבסים-סברסים יחד עם טיפול פנים מינרלי (פלוס דימוי ראשוני של מלפפונים על העיניים).

רונדלים יחד עם קוצץ הקילוגרמים הציפורניים בריצת 2500 מטר, בעיגול בצורת 0X2, פעם לבד דרך מלחמת הכוכבים בשומנים, מרגישה ששווה משהו (חמאת השיאה הזו), ופעם בשיעורי הספורט בתיכון בהם נבחרת אחרונה למשחקי הכדורסל ע“י מישהי שכיום יש לה ילדים משלה ולא הייתה רוצה שהם יחווו זאת. שכנוע עצמי מס’ 1: היא השתנתה.

note to self: לא לשכוח להצמיד למעל לזרוע את קוצב הלב ומדד דופק +mp3/4+נייד על אפליקציית מדידת קלוריות.

‘את במשקל עודף’ אמרה שוקולית הקפאין ה-105 ל-65 במדידה הקודמת (‘כי חייבים לדעת כל יום כמה שוקלים, כמה פעמים ביום’) בשעה שעמדה למבחן הדיאטנית לרוחב ולגובה בקביעת 5 מעדנים עתירי שומן רווי, כי מישהו חייב להיות מוכן לאכילה ונדוש בו זמנית (5= החמישיה הסודית בילדות, שניסתה להגן על בעלי חיים בסכנת התעללות, שיחכו ליד הבית בארגז עם שמיכה מחממת - כזו שכבר לא צריכים מרוב חורי עשים, חבל שאי אפשר לחבר אליה סדין חשמלי. לכולנו יש שמיכה כזו חרושה על סף מוות חוטים ונוצות, אז הנה - מצאנו שימוש וגם הצלנו חיה על הדרך).ואז היא נזכרה איך כל פעם שנכנסה לאתר ההיכרויות שקלה בראשה כמה יהיה הפעם הגובה שלה שיפורסם לגברים שיעמדו בתור לרשותה, עם לשון (מחוץ לפה) רופפת ונלהבת ומזילת ריר. להרים ראש! להתעורר!! אך לא ידעו שאת האחד שלה כבר מצאה והיא עדיין מתאבלת עליו (עוברת את כל שלבי האבל - המודל של קובלר-רוס - מהכחשה ובידוד, כעס, דכאון, מיקוח, קבלה *עשו גוגל*).

טוב שלא נשארו ביחד, כי הוא לא היה שורד את המפלות שלה. הוא לא היה נשאר איתה. למה? למה הוא עשה לה את זה? כעס <-->ערגה שחורה-לבנה. שני קצוות, כמו האופי שלו. בעצם, גם שלה. טוב, די לשקוע בנחלת העבר. הרי כולנו היינו שם. האקס שהשאיר את חותמו. יאללה, תפדל, להתקדם. היינו באתר ההיכרויות מממ..יאמי. רק שתדעו, היא לא תוכל לחיות עם עצמה אם תמשוך אותו באף עם הנזלת שמבצבצת לאור תחנוני הטישו (או נייר הטואלט) לניגוב קל, וגם אם ימשיך ללבוש את אותו מכנס בצבע בז’ (עוד פעם?! - וכעת, כולכם לבדוק את הפריט החרוש שלכם) הקבוע, ובכיס השמאלי עדיין שמורה חשבונית המס, כן, זו שהתקבלה עליו על חשבון העבודה. וסריג הפסים. למה כל הגברים לובשים פסים? מה הקטע?! שחור-צהוב (כמו עכביש ארסי) --צהוב מתאים לבז’, למרות שזה טיפה על סקאלת צבעים שונה. או תכלת-לבן (יום העצמאות), סמל החרישת חריש הבינלאומית-ארץ ישראלי, אבל תמיד המכנס!! שכנוע עצמי מס’ 2: הוא ישתנה.. כלומר, נקודה תיזקף לזכותו שהוא מתמיד בקו אחד, חאקי ציוני (כן, גם לי עלה דימוי של צחי נוי). צבע בגדי-בגדתי בו כמה צפוי, כשאני חושבת על זה --> עם האקס בדייט הראשון לבשתי את ההיא. לא אחשוף מחשוף עם צבעה, כי אתם כבר קלטתם. צריך גם להשאיר משהו ללשון הפוזלת ולאף הדו-צידי. הלשון שלי צהובה מרוטב מחטב השווארמה - עמבה ועטופת מיאוססס עצמי. עוד לא אמרנו תרבות! אלא רק גחמה לציונות. בקרו במוזיאון!! טה טה...

ועשו בדיקה עצמית מה נמאס עליכם אצלכם (או בדיקת הריון).

　

ביקור פאשניסטי ראשון. לא פאשיזם (how original :)

אנחנו לא נדבר בחרוזים או בשרשראות, אבל זה כבר גוף אחר שעליו מלבישים אותן (ראו ערך תרשימי בגדים, שלא קיים). אבל כבר גלשנו לעניין אחר.

כולנו מכירים נשים (ויש מעט גברים) עם אובססיה לנעליים שפשוט אוצרים בחדר או בארון מיוחד עבורם, כי הם קדושים, אך נעליים זה לא הקטע שלי, וגם לא להוריד את הז’קט בחורף, אפילו שחם עם המיזוג החודרני הזה. למה? עקב המתח שאני עוצרת. גופי משותק. לכן איני אמיצה דיו להורידו.

ועקב כך אכילס, מעדיפה לקנות בגדים שרק רואים את החלק הקדמי שלהם (הפרונט) בזמן שהידיים והגב עטופים במעיל עור משנה שעברה (השנה העדפתי לא להתעדכן בפריט מהסגנון החדשני).

וגם אם תגיד לי שזה לגיטימי להוריד אותו, פה, בפאב, אז אשקול אשכול ענבים ישירות לפי -כמו דוגמנית מצליחה (ראה ערך נעמי קמפבל). מקווה שמשקלה יכול להקטין את עצמו לגודל פרופורציונלי או זה שעליו היא נשקלת עשרות פעמים ביום, בכדי לראות אם ירדו עוד 200 גרם לפה או לשם, כי הכל תלוי על הקולב הזה. מותג מהלך על שניים, שעמו תתחתן.

לעצור הכל! אני בחנות! ואני היחידה פה.

איך המוכרת מסתכלת עליי...

וכשאני מנסה להחליט מה לבחור היא אומרת לי ”זה לא משנה מה תבחרי - זה לא סוף העולם“. אילו רק ידעה שעבורי זה כן קריטי, כיוון שהתקציב שלי לא מרשה לי יותר מזה. אולי פשוט אמדוד, שיהיה מה שיהיה, אני אחיה עם ההשלכות. אז אחייב בתשלום אחד או שניים? פאשניסטית לנצח תנצח.

בלינק!! הבהוב ישר מבזיק למוחי (על גבול האיום): זכרון קלוח של עיון בקטלוג החפצים, שקיבלתי בחנות ההיא, שדרכו ניתן לרכוש (כמה צפוי) באמצעות כרטיס האשראי, ולחשוב או להאמין שיש מטה קסם שיפתור את כל הבעיות, בהקלקה, או דרך העברתו במכונה ברגע הקניה או באשראי טלפוני. עוד כמה ימים נמצא לו תחליף חדש וכל פעם הוא יופיע אחרת.

אולי אחזור לאותה חנות..

אך יש לי סכמת תסריט. סכמה: המבנה של הסיטואציה כפי שמופיעה בזכרוני. התסריט: יודעת איך יהיה לי שם, מה יהיה ואיך יהיה. זה מונע ממני ללכת לשם.

יופי שכתבתי לעצמי על הסכמה כי אז הבנתי מה מסתתר מאחוריה:

1) רגש תוקפנות - הרגשתי טיפה קטנה ותוקפנית ו(2)טיפה גדולה (ציור של טיפה() ) זוהרת, 3) הימנעות

תחושה עילאית! הולכת ברחוב עם הנעליים המגניבות ואמריקנו ביד אחת, וביד השניה מגזין אופנה שנקנה הרגע (וכמובן ידוע איך שילמתי עליו, רק שהמוכר לא יגנוב את מספרו וישתמש בו). לא אציין מה לבשתי, אבל נשבעת שקלטתי דמות מפורסמת אחת בוהה בי ומחייכת.

עד שנתקלתי בכתם מהקפה על דש חולצתי והבנתי את פשר חיוכה. טוב, אם לא ירד בכביסה פשוט אשים שם סיכה?

אז מחר אני בעיתון בטור של איך לא להתלבש? ולחיות בסרט של תל-אביבית מגניבה.. פאן!

פאן לעלעל במגזיני אופנה, שמחה שקצת חזרתי להרגיש את האישיות שלי במקם להתאים את שלי לשל אחר, אפילו לזר ברחוב. זר! בוק’ה (מנוקד ב-ק)! נזיד!

קורה לכם שאתם מתקנים אותיות שכתבתם? מנקדים? לא לחזור אחורנית! היינו במשהו חיובי! יאללה תעשו משהו שעושה לכם פאן! פאן! פאן! יחד עם אוורור ומוזיקה שעושים לכולנו טוב (אופטימיות זהירה. סמייל :) )

בסוף לא יצאתי. שמעתי צעקות מהרחוב הומה האדם, שפשוט שיתקו אותי. נזכרתי כמה אני שונאת אנשים. לא, בעצם אוהבת! (מנגנון הגנה 1: שכנוע עצמי) יש רגעים בהם אני אפילו מחכה למפגש הבא עם הקופאית בחנות. פעם הייתי יותר אוהבת את המפגש של 1x1, כיום אני אוהבת יותר את המקומות העמוסים. אוהבת, אוהבת, אוהבת. אבל כיום זה התהפך! הבזק מבט באישון...אה, אלו המשקפיים שמציקים לי. אי אפשר לראות מהצד.. וזה תמיד היה אישיו. על אחרים זה נראה הרבה יותר טוב.. אצלי זה רק לפני שינה.

בואו נחזור לטון בוגר ונעזוב את הטון הילדותי סלאש מתנצל.

אני בהתלבטות: להיות כמו החברה שמזכירה אותי בהתמכרות לקניות ולהרגיש כמוה, למה לא? לא זוכרת.

אבל לנה דל-ריי היא מלכה, ברדיו.. משחקת משחקי וידאו כמו משחקים שאני שיחקתי בין מוסר והגינות לבין חוסרם, כמו חתול ועכבר. איפה הגבינה הצהובה? במלכודת! לא ליפול לשאננות!! (שכנוע עצמי מס’ 2) כמו עם הפסקת העישון. למה הפסקתי? שיואו, כל כך מתגעגעת לפעולה הזו. שלא אעז לעשן אפילו אחת! גם אתה!! אבל ללא תוקפנות בבקשה. וללא סוכר*.

אה, ההתלבטות. הצד השני של המתרס הוא לחסוך כסף ולא להרשות לעצמי כמעט דבר. רק לחסוך ולחסוך ולחסוך. לא שקל יותר! מונופול! ובמונופול נכנסים לכלא על מחשבה אסורה. שתי פסיעות של הנסיך. טחינה. על מסלול הדוגמנות.