יום שישי, 31 בינואר 2014

אגרול חצילי-נחשי-מנומר ששל עורו בעצמו ומתקלף לגולמיות *מיוזיקל טאלנט :)

d.j. put some music ON* - און - כח גברי. ביטויו מתבטאים בשיער ארוך ומתולתל-תל-תל. גיבורים. בין הכתפיים לישבן. ללא הבדלי דת, גזע ומין. ניתן להוסיף לפי החשק - זקנקן, מלח ופלפל.
.we are, we are we are""
 http://www.youtube.com/watch?v=xdeFB7I0YH4 
"שייק איט. ברייק איט." -
http://www.youtube.com/watch?v=cI1A405jBqg
  (היא מופיעה בו, פשוט בעילום שם. קופיפה לא מעריצה אותה! אבל השיר קליט ) זו ששרה שיר זה לא הייתה מקפלת בגדים?(כביסות יתקבלו בברכה!) ארון בגדים שהפך לשל קבורה ובעל ידיים שלובות על חזה העוף במרינדת חלב קוקוס וכורכום + דימוי נדוש של איים קאריביים עם קש דחוס בו בבצורת אסמית (מלשון אסם, חווה). ללכת על גחלי ביצים ממולאים באורז על סף חיבור דם (אינפוזיה) לאסאדו ארגנטינאי, החייב לכלול בצל לבן חצי יבש. שיט! נכבו הגחלים.

היא הייתה מוסמכת לנפנפים ולאטבים, וזה רק כי תלויה לה תעודה עם נעצים על דש-בוארד (לוח מקשים מקוון) צבעוני. רק תחתום לי, חייבת אישור למס הכנסה! נו. זה דחוף! אני חייבת לשירותים! לא מצליחה להתאפק. עד שתסיים להתפנות אני אשתה בירה, 1/2 ליטר. 'אפשר לקבל מטריה? יש מהחבית? זה עם אלכוהול? אם לקחתי אקמול - מותר לי לשתות? מה - אני אקיא? אה, אז משקה אתיופי עבורי.' ללא גזענות! הביט מגניב. רק צריך בדים להתעטף בהם ומנורת אולטרא-סגול על סוללות. פסטיבלון!! 'צ'יקו, אתה בא?' על הרצפה בבקשה! מעץ פרקט, מדרגות לקומה השנייה, מעוקלות.. איזה סיבוב צריך לעשות, סחר-חו-רות, כוכבים מסביב לראשי, צהבהבים (כשחושבים על זה, חום, בז', צהבהבים - שולטים!)
ואז הזאב ירדוף אחרי התרנגולת, שכנוע עצמי מס' 1: היא כל כך בחורתית, תהיה פה אפליה. כרבולת על הראש, עדיף אדומה. מתאימה לי עכשיו מסיבה, תקליטן וכאלה.
את מי אני אזמין? אדפיס הזמנה: פגשו אותי בתחנה המרכזית! לאיזה שעה אקבע? כל כך הרבה שאלות! תשובה אחת לכולן: דרוש מעצב גרפי (או מעצבת, אמרנו ללא גזענות ואפליות) למטרת הסעה עם רווח, זאב, אבל הוא רודף! רדוף! haunted. מרחוק אפשר לראות שהמקום נטוש, ועליתי רק לקומה השנייה (פעם הבאה אחזור על זה פעמיים).
מה סה"כ רציתי? לצרוב תקליטור, להעתיק רשימת שירים מהעטיפה ולהדביק בתוכנת הורדת השירים. שכנוע עצמי מס' 2: אני לא אתית. אני יכולה לשקר לעצמי. אני חייבת להשכיר B&B (בד אנד ברקפאסט). ווי, התפנה! קליק על לחצן ימני, אושר - הזמנתי חדר באוהל, מרחב פתוח, פונה לים, עד 2 אנשים..צידנית? יש. שלגונים? יש. זמר/ת תימני/ה? כבר יבוא/תבוא. עדיף דו-מיני/ת, כי אצלנו אין...תמשיכו את המשפט לבד. הסתדרתם בלעדי, יפה! צאו לעצמאות כלכלית. מאהלר הייתה שמחה מאוד לגלות שאת/ה אינדיבידואליסט/ית. יצרנות קפיטליסטית.


* השראה למשפט זה מהשיר:
http://www.youtube.com/watch?v=tFuw-YZaTNo

יום רביעי, 29 בינואר 2014

אנוכיות אלטרואיסטית - נשקלת..

נדל! רונדלים סביב זנב הסלבסים-סברסים יחד עם טיפול פנים מינרלי (פלוס דימוי ראשוני של מלפפונים על העיניים).


רונדלים יחד עם קוצץ הקילוגרמים הציפורניים בריצת 2500 מטר, בעיגול בצורת 0X2, פעם לבד דרך מלחמת הכוכבים בשומנים, מרגישה ששווה משהו (חמאת השיאה הזו), ופעם בשיעורי הספורט בתיכון בהם נבחרת אחרונה למשחקי הכדורסל ע“י מישהי שכיום יש לה ילדים משלה ולא הייתה רוצה שהם יחווו זאת. שכנוע עצמי מס’ 1: היא השתנתה.

note to self: לא לשכוח להצמיד למעל לזרוע את קוצב הלב ומדד דופק +mp3/4+נייד על אפליקציית מדידת קלוריות.
‘את במשקל עודף’ אמרה שוקולית הקפאין ה-105 ל-65 במדידה הקודמת (‘כי חייבים לדעת כל יום כמה שוקלים, כמה פעמים ביום’) בשעה שעמדה למבחן הדיאטנית לרוחב ולגובה בקביעת 5 מעדנים עתירי שומן רווי, כי מישהו חייב להיות מוכן לאכילה ונדוש בו זמנית (5= החמישיה הסודית בילדות, שניסתה להגן על בעלי חיים בסכנת התעללות, שיחכו ליד הבית בארגז עם שמיכה מחממת - כזו שכבר לא צריכים מרוב חורי עשים, חבל שאי אפשר לחבר אליה סדין חשמלי. לכולנו יש שמיכה כזו חרושה על סף מוות חוטים ונוצות, אז הנה - מצאנו שימוש וגם הצלנו חיה על הדרך).ואז היא נזכרה איך כל פעם שנכנסה לאתר ההיכרויות שקלה בראשה כמה יהיה הפעם הגובה שלה שיפורסם לגברים שיעמדו בתור לרשותה, עם לשון (מחוץ לפה) רופפת ונלהבת ומזילת ריר. להרים ראש! להתעורר!! אך לא ידעו שאת האחד שלה כבר מצאה והיא עדיין מתאבלת עליו (עוברת את כל שלבי האבל - המודל של קובלר-רוס - מהכחשה ובידוד, כעס, דכאון, מיקוח, קבלה *עשו גוגל*).

טוב שלא נשארו ביחד, כי הוא לא היה שורד את המפלות שלה. הוא לא היה נשאר איתה. למה? למה הוא עשה לה את זה? כעס <-->ערגה שחורה-לבנה. שני קצוות, כמו האופי שלו. בעצם, גם שלה. טוב, די לשקוע בנחלת העבר. הרי כולנו היינו שם. האקס שהשאיר את חותמו. יאללה, תפדל, להתקדם. היינו באתר ההיכרויות מממ..יאמי. רק שתדעו, היא לא תוכל לחיות עם עצמה אם תמשוך אותו באף עם הנזלת שמבצבצת לאור תחנוני הטישו (או נייר הטואלט) לניגוב קל, וגם אם ימשיך ללבוש את אותו מכנס בצבע בז’ (עוד פעם?! - וכעת, כולכם לבדוק את הפריט החרוש שלכם) הקבוע, ובכיס השמאלי עדיין שמורה חשבונית המס, כן, זו שהתקבלה עליו על חשבון העבודה. וסריג הפסים. למה כל הגברים לובשים פסים? מה הקטע?! שחור-צהוב (כמו עכביש ארסי) --צהוב מתאים לבז’, למרות שזה טיפה על סקאלת צבעים שונה. או תכלת-לבן (יום העצמאות), סמל החרישת חריש הבינלאומית-ארץ ישראלי, אבל תמיד המכנס!! שכנוע עצמי מס’ 2: הוא ישתנה.. כלומר, נקודה תיזקף לזכותו שהוא מתמיד בקו אחד, חאקי ציוני (כן, גם לי עלה דימוי של צחי נוי). צבע בגדי-בגדתי בו כמה צפוי, כשאני חושבת על זה --> עם האקס בדייט הראשון לבשתי את ההיא. לא אחשוף מחשוף עם צבעה, כי אתם כבר קלטתם. צריך גם להשאיר משהו ללשון הפוזלת ולאף הדו-צידי. הלשון שלי צהובה מרוטב מחטב השווארמה - עמבה ועטופת מיאוססס עצמי. עוד לא אמרנו תרבות! אלא רק גחמה לציונות. בקרו במוזיאון!! טה טה...
ועשו בדיקה עצמית מה נמאס עליכם אצלכם (או בדיקת הריון).



 

יום שני, 27 בינואר 2014

ביקור פאשניסטי ראשון. לא פאשיזם (how original :)



אנחנו לא נדבר בחרוזים או בשרשראות, אבל זה כבר גוף אחר שעליו מלבישים אותן (ראו ערך תרשימי בגדים, שלא קיים). אבל כבר גלשנו לעניין אחר.


כולנו מכירים נשים (ויש מעט גברים) עם אובססיה לנעליים שפשוט אוצרים בחדר או בארון מיוחד עבורם, כי הם קדושים, אך נעליים זה לא הקטע שלי, וגם לא להוריד את הז’קט בחורף, אפילו שחם עם המיזוג החודרני הזה. למה? עקב המתח שאני עוצרת. גופי משותק. לכן איני אמיצה דיו להורידו.


ועקב כך אכילס, מעדיפה לקנות בגדים שרק רואים את החלק הקדמי שלהם (הפרונט) בזמן שהידיים והגב עטופים במעיל עור משנה שעברה (השנה העדפתי לא להתעדכן בפריט מהסגנון החדשני).

וגם אם תגיד לי שזה לגיטימי להוריד אותו, פה, בפאב, אז אשקול אשכול ענבים ישירות לפי -כמו דוגמנית מצליחה (ראה ערך נעמי קמפבל). מקווה שמשקלה יכול להקטין את עצמו לגודל פרופורציונלי או זה שעליו היא נשקלת עשרות פעמים ביום, בכדי לראות אם ירדו עוד 200 גרם לפה או לשם, כי הכל תלוי על הקולב הזה. מותג מהלך על שניים, שעמו תתחתן.


לעצור הכל! אני בחנות! ואני היחידה פה.

איך המוכרת מסתכלת עליי...

וכשאני מנסה להחליט מה לבחור היא אומרת לי ”זה לא משנה מה תבחרי - זה לא סוף העולם“. אילו רק ידעה שעבורי זה כן קריטי, כיוון שהתקציב שלי לא מרשה לי יותר מזה. אולי פשוט אמדוד, שיהיה מה שיהיה, אני אחיה עם ההשלכות. אז אחייב בתשלום אחד או שניים? פאשניסטית לנצח תנצח.

בלינק!! הבהוב ישר מבזיק למוחי (על גבול האיום): זכרון קלוח של עיון בקטלוג החפצים, שקיבלתי בחנות ההיא, שדרכו ניתן לרכוש (כמה צפוי) באמצעות כרטיס האשראי, ולחשוב או להאמין שיש מטה קסם שיפתור את כל הבעיות, בהקלקה, או דרך העברתו במכונה ברגע הקניה או באשראי טלפוני. עוד כמה ימים נמצא לו תחליף חדש וכל פעם הוא יופיע אחרת.
אולי אחזור לאותה חנות..
אך יש לי סכמת תסריט. סכמה: המבנה של הסיטואציה כפי שמופיעה בזכרוני. התסריט: יודעת איך יהיה לי שם, מה יהיה ואיך יהיה. זה מונע ממני ללכת לשם.

יופי שכתבתי לעצמי על הסכמה כי אז הבנתי מה מסתתר מאחוריה:

1) רגש תוקפנות - הרגשתי טיפה קטנה ותוקפנית ו(2)טיפה גדולה (ציור של טיפה() ) זוהרת, 3) הימנעות

תחושה עילאית! הולכת ברחוב עם הנעליים המגניבות ואמריקנו ביד אחת, וביד השניה מגזין אופנה שנקנה הרגע (וכמובן ידוע איך שילמתי עליו, רק שהמוכר לא יגנוב את מספרו וישתמש בו). לא אציין מה לבשתי, אבל נשבעת שקלטתי דמות מפורסמת אחת בוהה בי ומחייכת.
עד שנתקלתי בכתם מהקפה על דש חולצתי והבנתי את פשר חיוכה. טוב, אם לא ירד בכביסה פשוט אשים שם סיכה?
אז מחר אני בעיתון בטור של איך לא להתלבש? ולחיות בסרט של תל-אביבית מגניבה.. פאן!

פאן לעלעל במגזיני אופנה, שמחה שקצת חזרתי להרגיש את האישיות שלי במקם להתאים את שלי לשל אחר, אפילו לזר ברחוב. זר! בוק’ה (מנוקד ב-ק)! נזיד!

קורה לכם שאתם מתקנים אותיות שכתבתם? מנקדים? לא לחזור אחורנית! היינו במשהו חיובי! יאללה תעשו משהו שעושה לכם פאן! פאן! פאן! יחד עם אוורור ומוזיקה שעושים לכולנו טוב (אופטימיות זהירה. סמייל :) )



בסוף לא יצאתי. שמעתי צעקות מהרחוב הומה האדם, שפשוט שיתקו אותי. נזכרתי כמה אני שונאת אנשים. לא, בעצם אוהבת! (מנגנון הגנה 1: שכנוע עצמי) יש רגעים בהם אני אפילו מחכה למפגש הבא עם הקופאית בחנות. פעם הייתי יותר אוהבת את המפגש של 1x1, כיום אני אוהבת יותר את המקומות העמוסים. אוהבת, אוהבת, אוהבת. אבל כיום זה התהפך! הבזק מבט באישון...אה, אלו המשקפיים שמציקים לי. אי אפשר לראות מהצד.. וזה תמיד היה אישיו. על אחרים זה נראה הרבה יותר טוב.. אצלי זה רק לפני שינה.

בואו נחזור לטון בוגר ונעזוב את הטון הילדותי סלאש מתנצל.
אני בהתלבטות: להיות כמו החברה שמזכירה אותי בהתמכרות לקניות ולהרגיש כמוה, למה לא? לא זוכרת.
אבל לנה דל-ריי היא מלכה, ברדיו.. משחקת משחקי וידאו כמו משחקים שאני שיחקתי בין מוסר והגינות לבין חוסרם, כמו חתול ועכבר. איפה הגבינה הצהובה? במלכודת! לא ליפול לשאננות!! (שכנוע עצמי מס’ 2) כמו עם הפסקת העישון. למה הפסקתי? שיואו, כל כך מתגעגעת לפעולה הזו. שלא אעז לעשן אפילו אחת! גם אתה!! אבל ללא תוקפנות בבקשה. וללא סוכר*.

אה, ההתלבטות. הצד השני של המתרס הוא לחסוך כסף ולא להרשות לעצמי כמעט דבר. רק לחסוך ולחסוך ולחסוך. לא שקל יותר! מונופול! ובמונופול נכנסים לכלא על מחשבה אסורה. שתי פסיעות של הנסיך. טחינה. על מסלול הדוגמנות.