אבטיח כתום מתחלף לצעיף עיוור צבעים איכותי

אני בודקת את תוויות המחיר. מחפשת נואשות אחר הנחת half-price  - 50% או לפחות 70%. לא מוכנה לקנות בזול!
אם רק בעל החנות היה יודע שהחולצה שעליי נקנתה במציאון מוזיאון השעווה. וינטג' - הוא לא היה מתייחס אליי כך. כל כך לא בזלזול. זלזל בי! זלזל ענפון עץ, שבור את החזיר!
,לא, זה לא כשר. איני מוכן.'
,ואם אעבוד עליך שזה כשר, תאכל?'
'מה נראה לך?! בוודאי' התנשא מעליי.
מי שמתנשא נשאר לבד. אגו גדול של בשלן צמרת. אני ,מאסטר. מרכאה בודדה או כפולה? זה משנה? ועם תעודות מרפא הילינגי מכפר בהודו הרחוקה, שכוללת חולית ברחובות, חצי-חיים חצי-מתים, יש כזה ספר. אוי, הלכנו למקום נוראי. די! לא לחשוב על זה. פיל כחול, פיל כחול בתוך החדר שלי, מתחת למיטה. ילדים בד"כ חושבים על מפלצת מתחת למיטתם, או מסתתרים מתחתיה עם פנס.
רגע, זו בעצם הייתי אני שהסתתרה, כאילו בסרט. פלאש! מצלמה! אני ב"אח הגדול" :) איך אני נראית מהזווית הזו? והזו? מושלמת!
מממ...טוב שלא עפתי על עצמי. תפוח. ראש השנה. הוי, חזרתי אחורנית! אנחנו בכלל בפברואר. איזה מגניב שפעם ב-4 שנים יש יום אחד יותר בחודש זה - עובדה ידועה, אני יודעת...! אבל זה תמיד מלהיב אותי מחדש. אתה רואה את הלחצן בשלט? תלחץ עליו, וגם על זה ועל זה. וואי, אורות מהבהבים. אדום אדום אדום ירוק אדום אדום אדום.
לא מוכנה לחשוף את הצבע האהוב עליי. כן, אתה נותן לי השראה. אבל אל תעוף על עצמך. וואי, כמה עשים עפים על עצמם בפוסט אחד, כולל אותי!! זה פשוט ריקוד סוני...החצאית עפה לצדדים. קידה. לא משחקת עם אף אחד בפלייסטיישן - סורי. מה אני לבד פה? שמישהו יעצור את המעלית! אנחנו צונחים!! קלסטרופוביה! חוסר אונים! נרגעתי. תירגעו. אנחנו פה. גם אני...אתם לא לבד, יש לכם אותי..:)
להפסיק להסתובב. להחזיק ידיים לזה שמימינכם או לי. לנער רגליים. געייה של סוס.
לא להימנע ממעליות! אלא אם זה עד קומה 20 ואז תרדו ב-19 ותעלו אחת ברגל. לא, סתם! :)
'אתם שומעים אותי?' אמרתי.
'בטח קופיפה, את עם מיקרופון'
'אני לא מאמינה לך.' 
שכנוע עצמי: אני לא מחזיקה כלום. ידיי ריקות. טוב, אין.
צריך קצת אנרגיות חיוביות...:
you got to!
good vibrations..
כנסו לקצב!! :)
http://www.youtube.com/watch?v=-eSN8Cwit_s

הענקת צל"ש על מידה גדולה בששון ובכלה. לה.

זה היה חיוך של 'אני יודעת איפה קנית את הבגד שלמרגלותייך בשקית'.
'היא לא עד כדי כך שקופה' עניתי באילמות.

קולה, שרודף אותך עד לאוזניים משתפל בתוך ראשך וממשיך: 'זאת לא המידה שלך'. עוד קצת וייצא עשן מהנחיריים. כמה שרצית להישאר בסמול S סייז סלאש 36-38.  זה פשוט לא הולך.. מה זה זה?? אני רוצה לקלוע לנקודה החסרה - רזיתי/השמנתי/מלאה/רכה/ממוצעת/פרופורציונלית/אתלטית. די. לא קונה בגדים יותר, התייאשתי..לפתע לא היו רעיונות במוחי הקט לבית חמים, עם אש באח או אחו ודשא בגינה. אולי פשוט אשאב אבק..להסתכל על גרגירי לכלוכים שטים לתוכו בוואקום מופלא. אוף! אבל אני רוצה שהמוכרת תביא לי מדיום! שכנוע עצמי מס' 1: זהו לא גלגול נשמות קודם בו יש חזיון של אנשים שמתו כל כך ממזמן.  צא בחוץ! כי יש לי חשק בלתי מוסבר לאכול פיתה על סף הים התיכון, עם כל היתושים המעצבנים. שכנוע עצמי מס' 2: אנחנו בקיץ. אנחנו לא אוהבים אותם בשמן זית סלאש חומץ תפוחים. מה? אוכל אותה יבשה?! ים. יבשה. ים. יבשה. לקפוץ על חבל. מרגישה כמו ילדה קטנה במידה גדולה. המכנסיים כבר עתידים ליפול ממני, כי לקחתי את מידת הלארג'! אוי, נו. המוכרת הזו..נחמדה! ומה אם אני לארג'ית? L, חצי אף, זה במשפחה,  זה תקף לעמנו.   כמו אות קלון של החטא ועונשו על ספר אחד. אבל מי קורא ספרים בימינו?היום הכל דיגיטלי. אין טעם לכתוב ספרים..מרמור עצמי..
'אולי אעשה מנוי לעיתון?' חשבתי לי.
'לא.' ענה הקול בראשי.
'אז אנסה ליפול מהמדרגות אחרי חילוץ נעלי עקב, כדי שלא יקרה לי כלום, טוב?'
'מצווה עלייך לנעול טוב את הדלת.'
ואני כבר הסקתי לבד ששד גדול הולך להיכנס לו דרך החלון כשאשן. איזה פחד! קופיפה, את כזו חששנית.
'ככה קוראים לזה היום? חששנית? אולי תקרא לי מעופפת וזהו?'
התעצבנתי עליו. ואז נזכרתי שחולמנית זה דווקא דבר טוב.
רגע, על מי אני מתעצבנת? התכווצות. חשתי לפתע בבטני הקובתית (קיבה, קובה, קוביות). כנראה אכלתי משהו טעים. מקדונלדס!! יש להם קפה זול! ייפי יי! צהלתי בשאון גרוני עמוק, רק לא לשסף אותי בסכין מטבח חדה. שיט, נתתי לך רעיון. טוב, לא אמרתי כלום.
לא, אני לא רוצה למות..לא למות..לא למות...דחקתי בעצמי עד שפתאום שמעתי שוב את הקול, הפעם הוא אמר לי 'תתאבדי'. החלטתי לא להסכים איתו, אבל רק להפעם.
הקול לא השיב, והבנתי שניצחתי אותו..האם הוא יחזור? אאלץ לגלות. צירים?? עכשיו? כן, עדיין יש התכווצויות. זה יעבור. קופיפה, רוצה אקמול? 'כן, תודה.' נשיקה בלחי. מוואה..! טה טה! את מוכרת נפלאה!