עברתי לאתר אחר. קישור בפנים :)

http://cafe.themarker.com/blog/600064/
 דה מקרר. הקופיפה ששכחה להתאבד 2.
סי יו דר.

קולקציה ממקום רחוק - מיאמי מחלקת מוסר על חוק ועל השלב האנאלי של פרויד

נתקעת. משותקת. חייבת להזיז את היד לאיזשהו כיוון, פשוט חייבת! למה? כי אם לא אזיז אותה לצד ימין אז לא אוכל ללבוש את בגד הים של "גוטקס". זה הטקס השנתי שלי, כל שנה (במקרה), במיאמי.
אני פוגשת שם נשים כה חביבות וזקנות, לבושות במערטליהן, גטקעס, ושיניים תותבות. כשפניתי לאחת מהן ושאלתי אותה על בית האבות בו היא מתגוררת כרגע, לחפש המלצה לסבתי שבאה בימים - היא התפלאה לנוכח שאלתי. לא הבנתי למה. עד עכשיו אני משחזרת זאת בראשי והמומה.
לא יודעת מה יותר קסם לי, בגד הים השלם או הישבן הסקסי שלי. שלי? יו! התכוונתי לבחורה מהשורה הראשונה, הכי צעירה שראיתי עד כה. כנראה בשנות העשרים שלה. היא כנראה חשבה שהיא כזו פאשניסטה וענדה על גופה בגד (ים) רטרואקטיבי, בתקווה שתגיע לעבר ללא כסא גלגלים. אה, עכשיו אני מבינה למה ישבה מקדימה! ומדוע היה פיליפיני צמוד אליה. וואו, זה הגבר הראשון שאני רואה פה. כבר הזלתי ריר על אחת הדוגמניות והייתי חייבת להתאפס, הוא פשוט הציל אותי! אה, זו אשה - התאכזבתי, השפם פשוט הטעה אותי. האם כדאי לכוונה לקוסמטיקאית הקרובה? האם היא מטפלת בגברים? ומה עם כאלו ששמים קרמים?! loreal de paris, סיבובלה, סופלה וסתם מילים גבוהות שכולם מכירים. אבל בכל זאת, יצאתי עם גברבר פדנטיישן יקה גרמני פולני שלא התבייש לשים את הקרם במרכז הכיור בחדר הרחצה. אבל הוילון שהיה שם פשוט היה מגניב, אז הבנתי אותו. הראש שלי עדיין מוטה הצידה, סלאש נטייה מינית לא ברורה. כנראה שזה האנדרוגיני שהחליט לוותר על קריירת הדוגמנות שלו ולשים נחש צפע על ראשו ולשחק אותה שהוא חביב אליו. בחייך, אני יודעת לזהות משחק כשאני רואה אותו על המסך שלי, ששייך לרבבות מעריצים של ערוץ האופנה. אבל אצלי הוא רק ברקע, מרגיע, כשאני רוצה להירגע ולפנות מחשבות תועות לחלל נקי ולא להיתקע על כלום. גם לא מאחורה. עוד פעם הישבן שלי?
המשך יבוא...:)

חטיפת פסק זמן בהפסקת הפקת אופנת fiction

"המחשוף בגב שלי גדול מדי?" שאלה קופיפה את חברתה לעסק המצליח של שמלות כלה. חברתה, אורנגית גוטנית ממוצעת, עם פזילה של רגל ימין לכיוון הרצפה. "לא יורדים למטה!" ענתה. "אבל זה כל הקטע, השסע בחזית!" קופיפה התמרדה.
חברתה חשבה לכמה רגעים, ואז, כשהפליחה לזכרונה תמונת הוריה נשואים באושר ועושר - החליטה לעשות מעשה. ירדה על ברכיה (טוב, על ברך שמאל, כי ימין פוזלת) והציעה לקופיפה נישואין. קופיפה חטפה את שוק חייה, בקרסול, וסירבה כי אין טבעת. וכשהאורנגית הבז'ית הסתכלה לכיוון אחר לרגע - קופיפה נעלה את נעליה האדומות וקפצה 2 דילוגים לכיוון חדר ההלבשה. היא החליטה שהיא מחליפה את שמלת הכלולות בשמלת שושבינות. 'זהו', חשבה בראשה, 'לעולם לא אתחתן!תמיד אהיה נאמבר 2. כל הגברים עזבו אותי ועד שאני מקבלת הצעת נישואין היא מחברתי לימים..עצוב לי.' אורנגית, שלא הבינה לאן קופיפה נעלמה, עברה בכל הלבנים צהובות בכניסה לבניין בחיפושים אחריה, עד שלפתע נפלה עליה שמחה גדולה ועלתה בחזרה לעסק המצליח שלה.
"קופיפה?" שאלה על גבול צעקה.
"כן, אני פה, מחליפה בגדים."
"יש לי משהו בשבילך,מתוקה שלי." ענתה אורנגית.
"אורנגית, אני לא דו-מינית או לסבית, אבל תודה." (* הכותבת אינה מזלזלות בנטייה מינית, יש לציין)
"טוב, אז את רוצה חטיף סניקרס?" אורנגית תהתה.
קופיפה יצאה מחדר ההלבשה לבושה במלמלה ששהתה עוד לפני כן בחדר זה, תלויה בכיף על המתלה. אורנגית הייתה המומה, בדיוק כמו בסרטים, כשהחברה יוצאת בלבוש מדהים ואז מי שרואה אותה נשאר speechless. 
"לא התכוונתי שתינעלי סניקרס!"
"אבל אין נעליים במידה שלי, וזה היה בול עליי. מה?! לא תפרגני?" קופיפה התעצבנה קלות.
"תראי, אני יודעת שאת מחכה לזה שנים, אבל את לא יכולה לעשות טעויות אופנה כאלו רציניות. לא הייתי מצפה לזה, בעיקר ממך!! את חייבת להתאפס על עצמך!!!"
קופיפה הבינה שעליה לעשות משהו בנדון. היא לא יכולה להרשות לעצמה לא להיות באופנה, ואז, כשאף אחד לא חשב על זה (כן, בטח) חזרה ללבוש הכלה ונעלה את נעלי החופה שתמיד חלמה עליהן.
רגע, אנחנו לא צופים בסרט. 
מה היא באמת עשתה?
כלום, פשוט אכלה גבעול של עץ תפוז שעוד לא הבשיל, במקום זית על יונה לבנה.
אה, והתקשרה לארוס שלה ואמרה לו שהיא מבטלת את החתונה ושייאלץ למצוא ארוסה אחרת, כי היא - לא מעוניינת ללבוש בגדים כאלו בהתראה כל כך קצרה, ואם הוא באמת רוצה להתחתן איתה - אז ייאלץ לנעול נעלי סניקרס ולהביא לה חטיף פופקורן, כי היא עדיין לא ראתה את 'גודזילה'.
אז מה אתם חושבים שקרה לבסוף?
כתוביות:
קופיפה קנתה לעצמה נעלי סניקרס משלה, תיק גב תואם, ויצאה למסע מפרך סביב הקולנוע, עד לחניון, משם גנבה רכב ושתתה את כל בקבוקי הוודקה הקטנטנים שעמדו לרשותה, ואז החליטה:
'אני לא חיה בסרט יותר! שדוגמניות יחיו בו ופאשניסטיות. אני רוצה חיים משל עצמי!'
היא התחילה בגיבוש אישיות משלה, יחד עם יום העצמאות שיהיה בשנה הבאה. רגע, לא מזמן היה ה4/7, האמריקאי, אז היא יכולה לצאת לעצמאות שכזו כבר עכשיו! באיחור אפנתי קל!! יאייייי. טוב, טהטה.
אבל קופיפה, ולתוהים בינינו, מה קרה לאירוסין, אבל באמת? עם מי התארסת?
האם נשארת עם שמלה חשופת גב? מה קרה לנעליים? כל שאלות אלו יישארו באוויר ותיאלצו להסביר לעצמכם הסבר. קופיפה כבר יודעת את שלה. יאללה, עכשיו טהטה עד לפעם הבאה. נ.ב. אל תסכימו לכל הצעת נישואין רק כי זה מרגש ולא נעים לכם וזה כמו אידאל.

נוהל חדירה של אור לחדר מעוצב פנים neoprene

זוהי פשוט גלביה מועשרת בריח לבנדר, שרוצה להוסיף לעצמה רעלת פנים חביבה למדי.
אה כן, המצב הבטחוני לא מאפשר כרגע להיות פלסטינאי בישראל, אבל אנחנו לא נכנסים לענייני פוליטיקה.
רגע, גלביה זה בחורף! לא, בסתיו! סליחה, אביב גפן כועס על מיכל אנסקי כי היא המציאה אותה או גילתה אותה לראשונה לטענתה. קרדיט נאמבר one שמתלווה למגדלי you, לפחות את נאמבר 2 בשירותים.
אבל זה יוניסקס! אז אפשר לשים תחתוני טום-בוי.
1,2,3. 1,2,3. לא לפצח קוד סודי בין 4 ספרות
יש לשים משקפי שמש מסנוורות (זה in עכשיו) לא אאוט, או  outlet במנגו. יש להפעיל טיסה לשמש עם חמש קרניים של פיל. אין לכרות לו אותם ולשים בשרשרת מתוכשטת. אבל ניתן לקנות נעליים מתוכשטות, זהוב/כסף וכ הלאה, לבחירתכם החופשית.
רגע, זה מוסרי לשים משקפי שמש בחורף?
להסתיר! להסתיר! להסתיר! שלא יראו עיניים. מבטים לאמצע, פוקוס. סיבוב! ולא להוריד את המבט. בעצם, אם מורידים את המבט לא דורכים על חרא של כלבים.
יש שעון חורף והשמש יורדת מוקדם. כן, אני מתגעגעת למלתחת החורף שלי..כעת אני מבינה מה עובר עליי...!
אבל שימו לב שבשעה שתיים יש חתיכון חמוד עם חליפה יוקרתית! מעניין אם יש לו חפתים? זה כבר עניין שולי ולא שלי. אבל אם אתה קורא גבר..?מצא לך חתיכונת ותתחיל איתה במשפט שיפיל אותה מהנקע, ואז תצטרך שוב לכבס בגבס קרמי, תעזור לה אלא אם כן היא תקטגרת (מלשון קטגוריה) אותך כערס/ארס מצוי בעל חלומות מיניים פרוידיאנים. אח, איך אני אוהבת אותו, פרוידי'לה..על ספת קבעון. מספיק פסיכולוגיה! נעבור למשאבי אנוש בשעות הבוקר במכללת פלסטר מיקרו אקונומי שאוכל שהידים לארוחת צהריים. טהטה!

Back to the future :) או בעברית - שיט, עוד ביקור פאשניסטי (פאשיוניסטי?) בעליל.

אוי, הם שמו לי חולצה בתוך השקית! אבל החזרתי אותה. איך היא הופיעה שוב בפנים? להחזיר שוב? השתגעתי?!
עד כמה שהנמר עליה משגע את תשומת לבי. באותו רגע נטשתי הכל, אמרתי תודה ויצאתי מהחנות.
'אבל את בבית!'
'אז לעלות על הטוסטוס ולנסוע לקניון.'
ישבן לצד ימין, ישבן לצד שמאל. אני מוכנה!
לחבר אינפוזיה לווריד! בדיקת דם! כן, צריכה לעשות. היינו בכלל בדרך לקניון. הכניסה מפה? כבר שכחתי.
יש! נכנסתי! אני גדולה מהחיים ומצדדת ישירות אליכם, מה-VIP שאליו אני שייכת. רק לחלום שאני כוכבת הוליוודית. מצלמות אליי, האור האדום דולק, אולי לעשות חיקוי שלי כדי להלהיב אתכם? אויש, כזו חכמה, קלעתי בול לנקודה הכואבת! די!!
'צולמת במצלמת האבטחה! קלטנו אותך.'
'אבל רציתי להצטלם לתוכנית המגניבה הזו, לערוץ האופנה הישראלי..:('
'נותר לך רק לצפות בו. המון ש.ח. (שידורים חוזרים).'
'כמו "זהו זה"! זוכרת אותם?'
'איך אפשר שלא? הייתה שם זקנה אופנתית במיוחד, שחילקה קלפים כל היום.'
'אפשר ל'עשות קסם ולהיעלם לשבועיים, כמוני!'
אויש...קסמים יש רק אצל ליצנים. כן! פורים! היום! אוי, תחרות תחפושות. עוד פעם? תחפושות זה דבר כל כך נדוש. לא, אני יודעת שאתם אוהבים את זה. פשוט יש לי סלידה מהחג הזה. מגיל קטן התחפשתי והשתתפתי ואף פעם לא זכיתי.לא! לא להיכנס לנקודה כואבת שמורידה למטה! אולי השנה אתחפש בכדי לפצות על הימים האבודים? אבל אני לא אבודה - Coldplay - Lost. טוב, זה רק שיר. לא מתחפשים ולא בטיח, אבטיח! עדיין חורף מבחינתי, מכחישה את האביב והקיץ בטירוף בלתי נשכח. שגעון המוזיקה! שגעון האופנה! שגעון ה..מכנסיים הקצרים (קצרים או קצרות? חשוב לי לדעת!)
אי אפשר לחזור אחורנית ולהיתקע בעבר. ולנבור ולנבור...לחזור להווה! יופי, אנחנו כאן ועכשיו. Kelly Rowland - Like Thisנא ללעוס 30 פעם את הביס שבפה, להעביר ב-4 נקודות טעם על הלשון..מה? עיסה בפה? לא הגיוני, סורי...! :) אז בואו נאכל גרבר אם כבר, בתנאי שהוא בטעם של עוגת תפוח-עץ. כפית! יאמי! מה? חזרנו לגיל שנתיים? לחזור שוב להווה.לא להתייאש, זו חזרה לעבר חד-פעמית, שאר הפוסטים לא יכילו את זה. ואין לנו ילדים עדיין..כאילו, לקופיפה! כן - קופיפה מדברת על עצמה בלשון של גוף אחר, זהו מסע אסטרלי . נתראה כשאחזור לעצמי :) טה-טה!
נ.ב. קופיפה מתנצלת שדיברה על עצמה כל כך הרבה. הקלה! :) ולא להמשיך לחזור אחורנית, כן?
 

ניתוח פסיכולוגי-התלבטותי-סלבריטאי שניתן לשתותו במצב כפיות

לטהר את החדר, הוא חייב להיות נקי. כמה אבקת כביסה לשים? ומרכך - לשים או לא? נבעיר קטורת מסביבו, נצבע עמו קירות ונרכך פינות עם גפילטע-פיש. דגים! היה לנו פעם נילוס, הפעם רק סלמון. אה גם היה? לא בטוחה. לא לבדוק..לא לבדוק..לא לוודא! להסתכל מהחלון החוצה. יו! איזה נוף! לא ראיתי כזה מימיי, בעצם, רק בחלומות המסוייטים שלי! ירוק-אדום - לא! צהוב. טוב. עלי שלכת, אורות מנצנצים, ויש לנו תפאורה לסשן. המנצנצים כאילו מודיעים לי שחג עכשיו. אבל אנחנו בפברואר. טו בשבט (עם מרכאות) היה או לא היה? היום אני לא מציאותית! אה, פורים מתקרב. מעולם לא התחפשתי! אני חייבת ללכת נגד הזרם!
'ואם יגידו לך לקפוץ מהחלון? תקפצי? קופיפה, דיברנו על זה פה במבוא.'
'שיואו, אני לא מקורית היום'
'זו ההתלבטות של סופרים.'
'אבל אני לא...'
'את רוצה להיות?'
'לא יודעת, לא יודעת..אפשר לסובב את הגלגל וליפול על אות עם פרס של 1000 ₪?' קופיפה אמרה.
שתיקה. היום שותקים. 'ממש מנזר בודהיסטי כאן. לא כך?'
'לדעתי, את צריכה לשבת במרפסת ולשתות תה להנאתך.'
'אבל אנחנו בחורף-אביב. יהיה לי חם.' אמרה קופיפה.
'כרצונך, רק שתדעי שהרתחתי מים על הגז (פה לא משתמשים בקומקום).'
'אז אולי אם כבר נכין צ'אי עם חבל וכו'?'
'אין בעיה, חכי לי שם ואגיש לך, אחרי שאמצא ציפורן.'
'איכס, יא מגעילה. לא הספיק לך הפוסט על הגזים? את קוצצת עכשיו?'
שתיקה. הפנימה שזה לא ראוי במטבח -  יכלה לעוף אחת לתוך אחת מהכוסות. תיק! אני אקנה תיק!
'במטבח?'
לא, יא מצחיקונת. בקניון. בפעם הבאה שאבלה שם. אהיה חוצנית למראה מראה שאראה. אבחן את גופי בפוזה הזו והזו ואהיה מרוצה.' ענתה קופיפה.
תיק מטבחי רצועת שיר בנגן. תמיד כולם שומעים מוזיקה בנייד, כאילו שנות ה-90. אולי ארכוש אחד ב-ebay? או בגד אינטרנטי באחד האתרים? ואם אמדוד בבית, לאחר שהוא יגיע, וזה לא יתאים? אני לא יודעת מה לעשות. לצעוק! לשתוק! לצעוק! לשתוק! לדבר. אל הנייד. ברמקול. אנחנו מסונכרנים...! יש!!
כמה יצא לי בסוף בבדיקת דם?
'לא יצא. חיברו אלייך אינפוזיה. וחישבו במחשבון.'
'אז יצאתי בסדר?'
'כן, קופיפונת, את בסדר גמור. תאמיני בעצמך..'
'קשה לי.'
'זה טבעי. כי זהו סוף פוסט אז את לוקחת את זה קשה. זה לא שבוחנים אותך.'
'את בסדר את.'
'מאמינה לך. :)'   - שכנוע עצמי?
אנחנו מבולבלים..
גם אנחנו.
גם אנחנו!!

חייכו ויעבור. לפעמים צריך לזייף צחוק.
:)