יום שבת, 1 במרץ 2014

ניתוח פסיכולוגי-התלבטותי-סלבריטאי שניתן לשתותו במצב כפיות

לטהר את החדר, הוא חייב להיות נקי. כמה אבקת כביסה לשים? ומרכך - לשים או לא? נבעיר קטורת מסביבו, נצבע עמו קירות ונרכך פינות עם גפילטע-פיש. דגים! היה לנו פעם נילוס, הפעם רק סלמון. אה גם היה? לא בטוחה. לא לבדוק..לא לבדוק..לא לוודא! להסתכל מהחלון החוצה. יו! איזה נוף! לא ראיתי כזה מימיי, בעצם, רק בחלומות המסוייטים שלי! ירוק-אדום - לא! צהוב. טוב. עלי שלכת, אורות מנצנצים, ויש לנו תפאורה לסשן. המנצנצים כאילו מודיעים לי שחג עכשיו. אבל אנחנו בפברואר. טו בשבט (עם מרכאות) היה או לא היה? היום אני לא מציאותית! אה, פורים מתקרב. מעולם לא התחפשתי! אני חייבת ללכת נגד הזרם!
'ואם יגידו לך לקפוץ מהחלון? תקפצי? קופיפה, דיברנו על זה פה במבוא.'
'שיואו, אני לא מקורית היום'
'זו ההתלבטות של סופרים.'
'אבל אני לא...'
'את רוצה להיות?'
'לא יודעת, לא יודעת..אפשר לסובב את הגלגל וליפול על אות עם פרס של 1000 ₪?' קופיפה אמרה.
שתיקה. היום שותקים. 'ממש מנזר בודהיסטי כאן. לא כך?'
'לדעתי, את צריכה לשבת במרפסת ולשתות תה להנאתך.'
'אבל אנחנו בחורף-אביב. יהיה לי חם.' אמרה קופיפה.
'כרצונך, רק שתדעי שהרתחתי מים על הגז (פה לא משתמשים בקומקום).'
'אז אולי אם כבר נכין צ'אי עם חבל וכו'?'
'אין בעיה, חכי לי שם ואגיש לך, אחרי שאמצא ציפורן.'
'איכס, יא מגעילה. לא הספיק לך הפוסט על הגזים? את קוצצת עכשיו?'
שתיקה. הפנימה שזה לא ראוי במטבח -  יכלה לעוף אחת לתוך אחת מהכוסות. תיק! אני אקנה תיק!
'במטבח?'
לא, יא מצחיקונת. בקניון. בפעם הבאה שאבלה שם. אהיה חוצנית למראה מראה שאראה. אבחן את גופי בפוזה הזו והזו ואהיה מרוצה.' ענתה קופיפה.
תיק מטבחי רצועת שיר בנגן. תמיד כולם שומעים מוזיקה בנייד, כאילו שנות ה-90. אולי ארכוש אחד ב-ebay? או בגד אינטרנטי באחד האתרים? ואם אמדוד בבית, לאחר שהוא יגיע, וזה לא יתאים? אני לא יודעת מה לעשות. לצעוק! לשתוק! לצעוק! לשתוק! לדבר. אל הנייד. ברמקול. אנחנו מסונכרנים...! יש!!
כמה יצא לי בסוף בבדיקת דם?
'לא יצא. חיברו אלייך אינפוזיה. וחישבו במחשבון.'
'אז יצאתי בסדר?'
'כן, קופיפונת, את בסדר גמור. תאמיני בעצמך..'
'קשה לי.'
'זה טבעי. כי זהו סוף פוסט אז את לוקחת את זה קשה. זה לא שבוחנים אותך.'
'את בסדר את.'
'מאמינה לך. :)'   - שכנוע עצמי?
אנחנו מבולבלים..
גם אנחנו.
גם אנחנו!!

חייכו ויעבור. לפעמים צריך לזייף צחוק.
:)
 

אין תגובות:

פרסום תגובה