יום חמישי, 13 בפברואר 2014

קופיפה במונולוג מרגש לקראת יום חשוב זה. #סיאנס מצלמתי

מרכיב מהותי כמו CO2. מעבדה..לניסויים? לא לחשוב על זה! בואו נצחק קצת...איפה אני בד"כ מקפצת לי?? לשכוח את המשפט הקודם! עלה...ענף...ממממ...
למרות שמעולם לא קניתי שם, צריכה בעצמי קופיף קטן שיבנה בהרכבה עצמית עצמות שידה קטנה או רוח רפאים שתתגנב בלאט לפתיחת סיר מלא בחמין ביתי באצבעות מגושמות למדי, שלא מצליחות לתפוס את ידית הדלת, אך מעניקים לה קצת כמון. עיר ללא ביוב. כל העכברונים מתרכזים בכבישים. עוצרים מכוניות בכל מאית שנייה עם יד מונפת, כאילו הם משמרת ילדי זה"ב במעבר חצייה. רק לא להידרס. ולפתע התגלה אחד במנוע מכונית, והתוודה שהוא מזיז אותה בכוחותיו הרוחניים.
אבל איך קופיפה יכולה להתרועע עם עכברים?
מילא גבינה צהובה, את זה היא יכולה לעכל ולחוש לאורך בטנה שהיא מלאה. 'לגדל אותם? מה? בתור ילדיי?'
ואז יחשבו שאני שחורה עם אף גדול ובבונים בכל צד, אוכלת את מזון המאכילים, למרות שיש לי בית משלי - אחרת איפה הייתי שמה את השולחן שכולנו אוכלים ללא שובע למרגלותיו?
מצב סוציו-אקונומי ככה-ככה, אבל שורדים באבוע-בוע עיוני, עם משכורת מנופחת.
'מתי יש לי יומולדת?'
'כל 20 שנה. תודה ששאלת.'
ומאיפה לי איך פילים מחשבים מתי יש להם, כמו סוג החיה הזו, על 2 רגליים, קנגורו! כיס הארנק שלהם קורם עור וגידים, כמו קרום על עיניי כשאני מתעוררת בבוקר.

'קעקוע, אמא' 
'אין מצב! אתה לא עושה לפחות עד שאתה מסיים את הגן.
חובה עליכם? לא ידעתי שנבחנים על נושאים שכאלו.
אבל בתנאי אחד - שתחורר לי חור באוזן.

בעצם, בשתי האוזניים, כי אני לא רוצה להיראות כמו חד-גבה.'
ואם עסקיננו ברוחות רפאים ועיירות שכאלו - ריקות מאדם, האם עלינו לעסוק בסוגיה שאין חשובה ממנה - האם עליי גם לקנות וידאו כמו שיש לכולם?
בין עץ לעץ אוכל לתת מבט של חיים יבין, ולהתמסטל לרגעים במצלמת האבטחה שהתקנתי כדי לוודא שאין שום 'אח גדול' שמביט בי?
כולל לוודא שבננו איננו מכרסם בפני עצמו, רק לוודא.
לפני שאני יוצאת מהבית אני תמיד בודקת זאת.
ותמיד אני מגלה כשאני חוזרת שזו הייתה רק מחשבה רגעית.
לנפנף אותה. בלי להדחיק, כי זה כבר מנגנון הגנה אחר (שמתם לב שאין שכנוע עצמי היום?)...

please! קח מהדק בבקשה ושדך אותי למישהו!! כי אתה צריך אב ואני צריכה מאהב לטיני שאוכל לסלסל איתו לצלילי ג'ק ניקולסון בסרט הודי.

אנחנו על המפה! אז מה אם ערכת כבר מזלגות, סכינים, וכפות מעל כל מפית? אני אוהבת שיש כוסות שמפניה לצד כל צלחת. קופים משתכרים עד לעלפון מאוזן בחיבוקים וכפיות על מיטת עץ. עץ. עץ. עץ. אני לא רואה את היער מרוב עצים. מכירה את המשפט על כלובי הקופים, על החלקות על בננות - כי זה היה חייב לצאת מתישהו לאוויר. המתח הזה שרוי ביני לבינך..:) עכשיו אני מנסה להתחנף.

עכשיו לחשוב על זה ולהסיק כיצד נוכל לשבור את הקרח בינינו. נשיקה אדומה? פעם היינו מדברים על נשיקות בז'יות, היום הן אדומות...בסיידר, נסלח, שוב מתח!